184 דדה קורקוט אכלו ושתו, הורידו את האוכפים מעל סוסיהם והניחו להם לרעות . לקַרָה טֵקוּר היו מרגלים שצפו בהם ומיהרו לדווח על כך לטֵקוּר באומרם : "הגיעה לכאן פלוגה של פרשים אוֹאזִִים שמוטטה את שערי חלקת הציד, ועכשיו הם פרקו מעל סוסיהם את האוכפים והרסנים . הזדרז וצא לקראתם ! " שש מאות כופרים לבושי שחורים תקפו אותם שם, הרגו את לוחמי אוֹאז, לכדו את אֶגְרֵק וכלאו אותו בצינוק של טירת אָלִִינְגָ'ה . הידיעה חצתה את ההרים החשוכים ואת הנהרות המדממים עד שהגיעה לארצם של בני אוֹאז החזקים . הצער עטף את ביתו של אוּשׁוּן קוֹיָה . בתו היפיפייה כברווז מעופף פשטה את בגדיה הצחורים ולבשה שחורים . אוּשׁוּן חוֹגָ'ה ואשתו לבנת הפנים בכו : "הו בננו, בננו ! " מי שיש לו איברים וגידים גדל עם הזמן . סֶגְרֵק, בנו הצעיר של אוּשׁוּן חוֹגָ'ה, גדל והיה לצעיר אמיץ לב ואביר ללא חת . באחד הימים הזדמן לו להשתעות בחברת ידידיו, ושם אכל ושתה לשוכרה . כאשר יצא החוצה להתפנות, ראה שם נער יתום מכה נער אחר . "מה קורה כאן ! ? " הרעים עליהם בקולו וסטר לשניהם . לתולעת בתוך תות ישן וללשונו של יתום יש טעם מר . "מדוע אתה מכה אותי ? " אמר...
אל הספר