118 דדה קורקוט והוא מעז פניו כנגדי ביהירותו כי רבה ! " הוא פנה אל עזריאל ואמר לו : "לך וגלה עצמך לעיניו של חסר הבינה הלז . גרום לפניו לאבד את צבעם . חנוק אותו והוצא את נשמתו מקרבו ! " ובעוד דֶלוּ דוּמְרוּל יושב ושותה עם ארבעים בני לוויתו, הגיע לפתע עזריאל . איש מחדרניו ומשרתיו לא הבחין בו בבואו . הוא נגלה רק לעיניו של דֶלוּ דוּמְרוּל . עיניו של דֶלוּ דוּמְרוּל הסתנוורו ממראהו, ידיו שותקו, העולם חשך בעדו . הוא פנה אליו בדברים . הבה ונשמע, חאן שלי, מה היו דבריו . "הוֹ זָקֵן אַדִִּיר, רַב כֹּחַ שֶׁכְּמוֹתְךָ ! חַדְרָנַי כְּלָל לֹא רָאוּ אוֹתְךָ בְּבֹאֲךָ, גַּם שׁוֹמְרַי דָּבָר הֵם לֹא שָׁמְעוּ . עֵינַי חָדְלוּ מִִרְאוֹת, וְהָעוֹלָם חָשַׁךְ עָלַי, שֻׁתְּקוּ יָדַי, בָּהֶן אֹחַז אֶת כְּלֵי נִִשְׁקִִי, רוֹעֶדֶת נִִשְׁמָתִִי וְכֹה נִִבְהֶלֶת . צָנַח סִִפְלִִי זֶה הַמֻּזְהָב מִִבֵּין יָדַי . צוֹנֵן כְּקֶרַח פִִּי וְעַצְמוֹתַי הֵן לְאָבָק הָפְכוּ . הוֹ זָקֵן לְבֶן - זָקָן, רוֹשְׁפוֹת עֵינֶיךָ אֵשׁ קָרָה, מִִי אַתָּה זָקֵן אַדִִּיר רַב כּוֹחַ וְעָצְמָה ? הִִסְתַּלֵּק מִִכָּאן מִִיָּד שֶׁאִִם לֹא ...
אל הספר