אגדה ראשונה: סיפורו של בּוּגָך חאן, בנו של דִִירְסֵה חָאן

26 דדה קורקוט וְאוֹר חַמָּה יַצִִּית פִִּסְגוֹת הָרִִים יְפֵיפִִיִִּים – אָז לִִפְעֻלָּה הַלּוֹחֲמִִים יָכִִינוּ אֶת עַצְמָם . " עם עלות השחר יצא דִִירְסֵה חָאן, מלווה בארבעים לוחמים, לחגיגה של בָּיִִנְדִִיר חאן . לוחמיו של בָּיִִנְדִִיר חאן בירכו את דִִירְסֵה חָאן והזמינו אותו להיכנס לאוהל השחור, שרצפתו היתה מכוסה בשטיח לבד שחור . הם הניחו לפניו את התבשיל העשוי מבשר כבשים שחורות ואמרו לו : "חאן שלנו, כך ציווה עלינו בָּיִִנְדִִיר חאן . " "איזה פגם מצא בי בָּיִִנְדִִיר חאן ? " שאל דִִירְסֵה חָאן, "כלום בחרבי או שולחני ישנו אשם ? באוהלים הלבנים והאדומים שיכן הוא גברים ממעמד נמוך . במה אשמתי ומדוע זה הושמתי באוהל השחור ? " "חאן שלנו," אמרו לו, "כך פקד עלינו בָּיִִנְדִִיר חאן . כל מי שאללה קללו ולא העניק לו בן או בת, גם אנו מקללים אותו . " דִִירְסֵה חָאן קם אז על רגליו ופנה לאנשיו : "הבה ונסתלק מכאן, הו אנשי . הפגם הוא בי או בנָאוָת ביתי . " דִִירְסֵה חָאן חזר לביתו, קרא לרעייתו וכך אמר לה : "אֲהוּבָתִִי, עֲטֶרֶת אָהֳלִִי, נְוַת בֵּיתִִי, אֲשֶׁר זְקוּפַת קוֹמָה כִִּבְרוֹשׁ הִִיא מְהַלֶּכֶת...  אל הספר