דיאלוג

146 שער שני מבטא אינה מושגת אלא במונחים של פרדוקס . ס"ד לואיס טען בספרו “ The poetic image ” שהלירי מזמן "ריגוש פיוטי" ( שטראוס, תשי"ט ; 1961 Brooks, 1947 ; Lewis, ) . הצורה האחרת היא הביטוי האפי . גיתה תיאר את האפי כביטוי שעוסק בסיטואציית ההשתייכות, בתיאור חברה שמחוצה לאדם . האפי עניינו בנושאים היסטוריים לאומיים דוגמת היווצרותן של אומה או מדינה, מלחמות בין עמים, גורלן של אומות וכדומה . חוקרים אחרים הרחיבו את הדיון במושג : במאמרו המפורסם "צלקתו של אודיסאוס" אפיין אריך אוארבך את האפי בעמדה השלווה, המרוחקת והלא מעורבת שמאפיינת את סגנונו של המספר ( אוארבך, תשי"ח ) . סטייגר קבע שהאפי מתאפיין בפעולה שעושה הגיבור מתוך יחס רציני ובלי לפקפק או להטיל ספק באמיתותה ובערכה, והיא מבוססת על רצונו החופשי ( 2008 Staiger, ) . בסיכומו של דבר בבסיס הרליגיוזי הלירי עומדת עלילה פנימית פרדוקסלית המעצבת ריגוש פיוטי, המזמן לקורא חוויה של מפגש בפלא ; ובבסיס הרליגיוזי האפי עומדת עלילה חיצונית הנמסרת על ידי מספר מרוחק, המתארת מסע של גיבור חופשי השואף לכונן אחדות בין אדם לעולם . היא מאופיינת ביחס רציני, שאין בו פ...  אל הספר