אני חושב, שבין הדיכוטומיות שהוא הציג בפנינו וכולו נכונות ויפות חסרה אחת, מיושנת מאד, והיא אולי החשובה ביותר : שהפער בין "שמאל" ל"ימיו" הוא ביחסם לאדם ולא רק לסיסמאות . בשעה שה"שמאל" והחברה הסוציאליסטית רואים בארגון החברה בעיקר את מציאת הדרך לפיתוח ולטיפוח כ ל התכונות האנושיות הטמונות בכל אדם ) בהדגשה כפולה על המלה "כל" ( הנה ה"ימיו" מדבר על צבירת אמצעים וערכים חומריים . כאן עלי להוסיף ולומר, כי הקפיטאליזם הצליח במשימתו והגיע לשיא בפיתוח האפשרויות החומריות, אך נכשל כליל בדיסטרובוציה של הערכים האלה . מעניו, שהחלק הרפורמיסטי של תנועתהעבודה עזר לקפיטאליזם באותה נקודה שבה הצליח . בעזרתו נתן הקפיטאליזם קצת יותר לדלתהעם, ובכר הוא שיבש לגמרל אותה תמונה מארקמיסטית מקורית, אשר בה נמצא מצד אחד מעמד הפועלים שאין לו מה להפסיד לבד מכבליו ומהצד השני שוררת אנדרלמוסיה . היום איו זה קיים עוד ועל כן התנגדות מעמד הפועלים לקפיטאליזם חלשה בהרבה, בעיקר באותה קבוצה השולטת בתנועתהעבודה והשייכת לעילית של מעמד הפועלים . זאת ועוד : הפיתוח הטכנולוגי העצום מביא עמו גם לרהדיסטרובוציה של מקורותהשפעה ועמדות...
אל הספר