המשפיעות על מדינאים . לגבי גולדה מאיר היתה עצרת האו"ם על סיני, זו שלאחר מבצע "קדש" ) מנובמבר 1956 עד מארס 1957 ( , בעלת השפעה כזו . באותם חודשים עמדה גולדה מאיר, כשרת החוץ של ישראל, בראש המאבק הדיפלומטי של ישראל, אך תוצאותיו גרמו לה עגמת נפש . בספרה חיי היא כותבת על פרשה זו : "בזה התחילו ארבעה וחצי החודשים קורעיהלב של מערכה דיפלומטית שניהלנו והפסדנו בה באו"ם, בנםיוננו לשכנע את אומות העולם שאם ניסוג אל קווי שביתתהנשק של ,1949 שוב תפרוץ מלחמה במזרח התיכון באחד הימים . . . אילו י הניחו לנו להישאר במקומות שבהם היינו אז עד שיסכימו המצרים לנהל עמנו מו"מ, כי אז בודאי ההיסטוריה של המזרח התיכון בשנים האחרונות היתה שונה מאוד" . 2 בדברים אלה אנו מגלים את שני העקרונות שהפכו לנכסי צאךברזל של המדיניות הישראלית אחרי 1967 : אין לחזור לקווים הישנים שהיו חשופים ופרוצים, אין לפנות שט חים כל עוד לא התנהל מו"מ של ממש עם הערבים ולא נחתם הסכם שלום . בעיני גולדה מאיר לא היו אלה עקרונות מופשטים, פרי נסיונם של אחרים, אלא עקרונות שהיא דבקה בהם עוד לפני היותה לראש ממשלה, בעקבות מהלכים ישראליים שהיתה שותפה ...
אל הספר