הארון לא היה הראשון מבין השליטים העבאסים שמינה בחייו יותר מיורש אחד, כל אחד בתורו . הוא עצמו, כמו שראינו בפרק הקודם, מונה בהליך כזה וחווה בעיות קשות בגינו . נשאלת השאלה מדוע פעל כפי שפעל . מעט משיקוליו חשף, לכאורה, אַצְמַעי, פילולוג ידוע ומאנשי החצר, שבאחד הלילות הבין מהח'ליף שהוא מתלבט - הלילה הוא לכאורה זמן התלבטות, הן במציאות והן כמוטיב ספרותי - לגבי דבר-מה שחשיבותו גדולה ושגרם לו להתנהגות עצבנית עד כדי בכי . משנקרא אליו יחיא הברמכי, מגיבורי הפרק הקודם, מחנכו בצעירותו ומקורבו, שטח בפניו הח'ליף את דאגתו לאור המאבקים סביב מוסד הח'ליפות מאז ימי עות'מאן, הח'ליף השלישי באסלאם, שנרצח בעת כהונתו, ואת רצונו להימנע מכך . נטיית ליבו של הארון הייתה למנות את בנו עבדאללה, שאת יתרונותיו מנה, בעוד שאצל מוחמד מצא חולשות, אך העריך שמשפחת אימו, משפחת האשם הנכבדה, תתמרמר על העדפת עבדאללה . בעצה אחת עם הווזיר הנאמן הוחלט שהיורש 2 הראשון יהיה מוחמד ועבדאללה יבוא אחריו . כששמע מוחמד על ההחלטה ניסה לערער עליה . הטענה שלו הייתה נגד שיתופו של עבדאללה בשלטונו, דבר שככל הנראה הארון כלל לא קבע . גם זֻבַּיְדה, ...
אל הספר