אצלו הערכה רק למעאויה ולעומר ן' עבד אל-עזיז ( עומר השני ) , שהיה "סומא בין עוורים", היינו, פחות רשע מהאחרים, ולהשאם, כמי שסלל עבור יורשיו את הדרך שהייתה יכולה להצעיד אותם 21 הראיה, לכאורה, למעמדו במסלול שונה, אך הם בעטו בהישגיו . המיוחד של השאם היא שבהזדמנות אחת התעניין העבאסי מנצור 22 בלחימתו . במאמץ להבאיש את ריחם של האומיים, לא הסתפקו השליטים העבאסים בתיאור עוונותיהם כח'ליפים . עלו גם "זיכרונות" מהימים שלפני עלותם לשלטון, אפילו מתקופת הג'אהִליַה . באותם ימים איבד עבד שמס, אבי המשפחה, את מעמדו בתחרות עם האשם, 23 על תקופת הכיבושים מביא אִבּן אִסְחאק, כותב אבי העבאסים . הביוגרפיה על הנביא שישב בסוף ימיו בחצר העבאסית בבגדאד, מידע שמיוחס לעבדאללה ן' זֻבַּיְר, שבלשון המעטה לא היה מן האוהבים הגדולים של האומיים ובחג'אז אף קרא תיגר על ח'ליפותו של עבד אל-מלכ . בעת מערכת הירמוך החשובה נגד הביזנטים, בהיותו ילד, אך גדול מספיק לרכוב על סוס - מה שאמור להדגיש את היותו בר-דעת - הסתקרן עבדאללה זה מקבוצת גברים שלא נטלו חלק בלחימה . התברר לו שמדובר באבו ספיאן, ראש המשפחה האומיית, וכן כמה זקנים משבט קֻר...
אל הספר