לגדול אחרת 192 העיקרון המנחה בבחירת הביטויים הוא בראש וראשונה מידת שכיחותם בשדה המשפחתי, החינוכי והטיפולי, ולאחר מכן — מידת הפער בין ההתכוונות הלקותית לפרשנות החינוכית והטיפולית המוטעית . עם זאת ראוי לזכור כי גם בקרב ילדים ונערים בעלי לקויות יש "רגעים" התפתחותיים נורמטיביים, המלוּוים באמירות בעלות כוונה גלויה וישירה כשל שאר בני גילם . על המבוגרים לגלות אפוא רגישות ויכולת הבחנה . הבנת שפת הלקות מאפשרת למבוגר, הנוכח בחיי הילד או הנער, להתאים באופן מדויק ומותאם יותר את דפוסי "ההוראה המתקנת התפקודית" שהוצגה בפרקי הספר . מרבית הביטויים המופיעים כאן עולים במפגשים בין הילד או הנער בעל הלקויות לבין המבוגר, המנסה להוביל אותו אל תפקוד מותאם סיטואציה, גיל, תרבות, קונטקסט או סביבה . מרבית הביטויים קשורים לכאורה למסר "שלילי" או "סרבני" ו / או "הימנעותי", אך רובם ככולם מבטאים מצוקה על רקע לקותי, חרדה מפני כישלון נוסף, תחושת אשמה ובושה . לפיכך כאשר הילד זוכה להבנה מחודשת — דהיינו ל"פרשנות מותאמת" ( reframing ) — של מסריו ( גם אם ברגע הראשון מגיב לעתים גם כלפיה בשלילה ודחייה ) , הוא זוכה בו – זמנית בכ...
אל הספר