ב ע י נ י ע צ מ י [ 63 ] לתמונת האנליזה, ואשר יכול להיות המהותי ביותר הן מבחינה טכנית והן מבחינה תאורטית . בכל טיפול אנליטי נוצר ללא התערבות הרופא קשר רגשי אינטנסיבי מצד המטופל כלפי דמותו של האנליטיקאי, שלא ניתן למצוא לו כל הסבר במערכת היחסים המציאותית . מערכת היחסים היא חיובית או שלילית בטבעה, מהתאהבות מלאת תשוקה וחושניות ועד לביטוי קיצוני של התמרדות, התמרמרות ושנאה . מה שמכונה בקצרה "העברה" תופס עד מהרה אצל המטופל את מקום משאלתו להחלמה, וכל עוד היא נותרת עדינה ומתונה, היא הופכת להיות הגורם שמוביל את ההשפעה הרפואית והכוח המניע של העבודה האנליטית המשותפת . בשלב מאוחר יותר, אם ההעברה הופכת לתשוקתית או שהתהפכה והייתה לאיבה, היא הופכת לכלי עיקרי בידי ההתנגדות . ואז קורה שהיא משתקת את הפעילות האסוציאטיבית של המטופל ומעמידה בסכנה את הצלחת הטיפול . ואולם יהיה זה בלתי הגיוני לנסות לחמוק ממנה ; אנליזה בלי העברה איננה אפשרית כלל . אין להניח שהאנליזה היא שיוצרת את ההעברה, ושרק בתוכה היא מתרחשת . ההעברה רק נחשפת ומבוּדדת על ידי האנליזה . זוהי תופעה כלל אנושית, בידיה לקבוע את הצלחתה של כל השפעה רפ...
אל הספר