3.

ז י ג מ ו נ ד פ ר ו י ד [ 46 ] זאת בפשטות : נטייה מסוימת צצה בחיי הנפש וזו נתקלת בהתנגדות מצד נטיות אחרות חזקות ממנה . היינו מצפים שהקונפליקט הנפשי שהתעורר עתה יתנהל כך ששני הגורמים הדינמיים — שלהם נקרא לצורך העניין דחף והתנגדות — ייאבקו זה בזה במשך זמן מסוים בהשתתפות חזקה של המודעות, עד אשר יובס הדחף ותסולק האנרגיה שאחזה בו . זה עשוי היה להיות הפתרון הנורמלי . ואולם, במקרה של נוירוזה — מסיבות לא ידועות עדיין — מצא הקונפליקט מוצא אחר . האני, כך ניתן לומר, נסוג בהתנגשות הראשונה עם הדחף מעורר ההתנגדות, חסם בפניו את הגישה אל המודעות ואל השחרור המוטורי הישיר, בעוד הוא עצמו שומר על מלוא האנרגיה האחוזה בו . לתהליך זה קראתי הדחקה . היה זה חידוש, שום דבר דומה לזה לא זוהה עד אז בחיי הנפש . ברור היה שמדובר במנגנון הגנה בסיסי שניתן להשוותו לניסיון בריחה, רק מְבַשֵׂר של השיפוטיות הנורמלית המאוחרת יותר . לאקט הראשון של ההדחקה נלוו השלכות נוספות . ראשית, האני נאלץ להגן על עצמו מפני האיום הקבוע של התקדמות מחודשת של הדחף המודחק על ידי השקעה מתמדת של אנרגיה נגדית, וכך הוא נחלש ; ומצד שני, המודחק, שכעת ...  אל הספר