238 גבריאל צורן מצוקת נפש גדולה, אבל קווי ההפרדה שבין טקסט לעולם ובין דמיון למציאות נשמרים בהקפדה רבה יותר . המספרת היא באמת סופרת, והטקסט שהיא מחברת הוא טקסט סיפורי לכל דבר, זאת בניגוד לשאול, שה"טקסט" שלו בעצם אינו אלא התרחשות פנימית, וליאיר, שעל אף יכולת ההבעה שלו, הטקסט שהוא מחבר אינו יצירה ספרותית מובחנת ואוטונומית, אלא שורה של מכתבים . "אִטרוף" ו"בגוף אני מבינה" יצאו שניהם באותו כרך, שהסיפור השני סיפק לו את כותרתו הכללית . דבר זה אינו מקרי, ויכול להתפרש כהצהרה גלויה על הזיקה בין השניים . אכן, במידה מסוימת אלה טקסטים אחים : בשניהם הגיבור המספר יוצר סיפור על נפש קרובה לו ביותר, שאול על אשתו ורותם על אמה, ובשני הטקסטים הוא בודה מערכת יחסים שיש לאותה דמות קרובה עם אדם שלישי - אלישבע עם פאול ונילי עם קובי - המהווה מוקד לקנאה ולפצע אצל המספר, ובאמצעות הסיפור הזה הוא 94 פורע כביכול את החשבון עם הדמות הקרובה . נקודת הקבלה נוספת בין הטקסטים כרוכה במקום שתופסת שאלת הגוף והנפש בתוך סבך היחסים הזה : שני ה"מספרים", שאול ורותם, סובלים מדימוי גופני ירוד מאוד ומתחושה עזה של חיצוי פסיכו-פיזי ; במו...
אל הספר