330 נוגע במה שאינו וכלפי האל . הקטגוריה החריפה ביותר בשירתם ראויה להיחשב כ"פצעי אוהב" ( משלי כז, ו ) . עמדה זו תקפה גם כאשר שירתם ממשיכה מגמות אתאיסטיות בשירה העברית . כך, כאשר מעמידה רבקה מרים את דמות המאמינה מול אל שהוא "קיים או לא קיים", או כאשר מצייר קפלון את המאמין כ"כופר מאמין", עדיין, לעיתים באורח פרדוקסלי, עמדות אלו הן חלק מהדיאלוג שמנהל האדם עם האל . עמדות של תאולוגיה חיובית, שבהן המאמין עומד מול אל נוכח ו"חי", מושפעות בשירתם מהתאולוגיה השלילית . כך, למשל, ההתגלות המיסטית בשירתה המוקדמת של רבקה מרים, המתאפיינת בתחושות ארוטיות ומתנסחת לאחר מכן כהתגלות בזמן קרבה אינטימית, עלולה הייתה להתפרש כתאולוגיה וכפרקטיקה אלילית . אולם ההבנה שהאל הנוכח נחווה כאין, כריק וכצל, מלמדת שגם כאשר המפגש עם האל מעורר תחושות פיזיות, הוא עדיין שומר על הוויתו המרוחקת והבלתי נתפסת . בכך מציעה המשוררת שילוב בין התפיסה התאולוגית החיובית, לפיה אפשר לחשוב על אודות האל, לדבר עמו ולחוש את קיומו ואת נוכחותו, ובין התפיסה של התאולוגית השלילית, לפיה טבעו הנסתר של האל אינו מאפשר דיבור או מחשבה עליו ובוודאי שלא מגע...
אל הספר