פרק חמישי : שירתם של רבקה מרים ויונדב קפלון במרחב השירה התאולוגית העברית החדשה 307 הצבת היחס לאלוהים ברגע היומיומי הפשוט מאפיינת את שירת עמיחי לכל אורכה . כך למשל בשיר "אני נביא עני" : כְּשֶׁאָנִי מַגִּיעַלִמְרוֹם חֶזְיוֹנוֹתַי, / אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי עִם אַנְשֵׁי יוֹם יוֹם / שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְלָדִים וַעֲבוֹדָה, וְדַאֲגוֹת מִשְׁפָּחָה / וְטִרְדוֹת בַּיִת . אֵלֶּה חֶזְיוֹנוֹתַי . אֲנִי נָבִיא עָנִי . 39 בדומה לכך ניתן לראות את שירתו של נתן זך . אמנם הוא קונן על כך ששירתו לא "טיפלה במטפיזי", אולם כבר הצביעה קרטון-בלום על כך שצער זה עצמו מקיים את הגעגוע אל המטפיזי . כך למשל בשירו הבא : בְּיוֹם שִׁשִּׁי תּוֹקְפִים אוֹתִי הַפְּחָדִים . / אָז אֲנִי זָרִים, אֲנִי תִּלִּים, אֲנִי אֲוִיר צָלוּל / וּבוֹדֵד כָּזֶה, אֲנִי נוֹדֵד כָּזֶה שֶׁמַּרְאוֹת / הָעוֹלָם נִפְתָּחִים לוֹרַק לִנְדוּדִים . / אָז אֲנִי רוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁלְּבֶן תְּמוּתָה אָסוּר לִרְאוֹת, דְּבָרִים נִשְׁכָּחִים, שֶׁאָסוּר / [ . . . ] אָז אֲנִי לִפְעָמִים שׁוֹקְעִים וְלִפְעָמִים מִשְׁתּוֹמְמִים / שֶׁאֲנִי עוֹד כָּאן, / בַּאֲוִי...
אל הספר