פוטנטיות מינית, פוטנטיות פואטית ונוכחות מול האל

223 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון 95 הנחת היסוד של השאלה הרטורית מניחה שאיש לא יכול לחבריצירתית ומינית . בצורה מושלמת בין פוטנציאל היצירה ובין ההגשמה שלה . בדומה לכך, גם השיר החותם את הקובץ קושר בין כתיבה, התגלות ופוטנטיות גברית, אך שלא כמכתם הוא מבטא עמדה שיש בה סיכוי ותקווה : אֲנִי מְבַקֵּשׁ לוֹמַר דָּבָר טָס . אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עַל טִיסָה כָּזֹאת שֶׁתְּפַלַּח אֶת מַנְגְּנוֹנֵי הַהַשְׁהָיָה הַדּוֹסִיִּים וְתִנְחַת כְּמוֹזֶרַע בּוֹעֵר אֶל חוֹף הַגַּעְגּוּעִים הַצוֹרְבִים 96 שֶׁבְּאֵזוֹר יְרוּשָׁלַיִם . השורה הפותחת את השיר מהדהדת את שורת הפתיחה בשירו הידוע של נתן זך "רֶגַע 97 שהפך עם השנים לדוגמאאֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה . אָנָּא . אֲנִי / רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה", האולטימטיבית למהפכה של דור זך כנגד דור אלתרמן . בכך מטעין קפלון את השיר באנרגיה מהפכנית של שינוי ערכים . הבקשה הכפולה למתן רשות הדיבור מלמדת על הקושי שיש בדיבור המחבר בין "זֶרַע בּוֹעֵר" ובין "חוֹף הַגַּעְגּוּעִים הַצוֹרְבִים שֶׁבְּאֵזוֹר יְרוּשָׁלַיִם" . חוף ירושלים הוא מקום דמיוני בעל איכויות אוקסימורוניו...  אל הספר