המסע אל האלוהי הוא מסע הפרידה משמותיו

216 נוגע במה שאינו בְּלֵב הַבְּעֵרָה פּוֹרַרְתִּי לְאִטִּי אֶת שְׁמוֹתָיו . קָרָאתִי לוֹ"הוּא", חָלָל יָקָר מִכֹּל . מִתִּימְרוֹת הֶעָשָׁן אַבִּיטָה אֶל מְקוֹמוֹהַדּוֹהֵר אֲשֶר לֹא יְדֻבַּר . הַמִּלִּים הַיָּפוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת בָּאַפְלוּלִית וְנִפְעָרוֹת בִּרְעָדָה לְגוֹרָלָן . הַשִּׁיר הוּא יָמֹד חוּט תִּקְוָתָן . וְלוּ אִוָּתֵר כְּהִרְהוּר נֶעֱזָב לְנַפְשׁוֹ כְּגוּף מְחֻבָּר בֶּטַח בָּדָד . 75 76 בשיר הראשון ניצב הדובר בלב הבערה, שם הוא מפורר את שמותיו של אלוהים . הנימה האישית המובעת במילה "לְאִטִּי" מדגישה שההיפרדות משמות האל היא תהליך אישי ואיטי . בטור הבא אנו למדים על הפרקטיקה של פירור השמות : "קָרָאתִי לוֹ 'הוּא'" . הכינוי "הוא" הוא קריאה בפירור משמו של האל : "הקדוש ברוך הוא" . הכינוי הבא מיד לאחר מכן, "חָלָל יָקָר מִכֹּל", מלמד שהכינוי "הוא" אינו שם יציב לאל, אלא 77 בשל כך הוא מביט אל החלל, אך הוא חסר את היכולת לבטא את דרך לריקון שמו . משמעותה של הבטה זו . תהליך זה דומה למה שפסאודו-דיוניסיוס תיאר כ"חוסר- 78 ידיעה" המובילה ל"חיבור עם האחד" . אולם חיבור זה לא מתרחש מיד . הדובר ל...  אל הספר