"מי שנגס בי בלילה": התבוננות ממרחק במאפייניה הארוטיים והאלימים של ההתגלות

161 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים בִּשְׂמִיכָה אֲכַסֶּנּוּ וְאוֹמַר לוֹמִילִים שֶׁל לַיְלָה שֶׁלֹא יִנָּזֵק שֶׁלֹא תִּתְפּוֹרֵר עַתִּיקוּתוֹהָרַבָּה 208 מֵעֹצֶם הַיּוֹם . בדומה לשירים המוקדמים, גם בשיר זה המפגש של דמות נשית סבילה עם דמות גברית זקנה בעלת מאפיינים של חולשה, של ריקות ושל אינות, מוביל להתגלות בעלת מאפיינים ארוטיים . 209 עם זאת, שינוי נקודת המבט ביחס לחוויית ההתגלות המוקדמת מביא לידי הבנה חדשה של אופי ההתגלות . כך, למשל, בתיאור המוקדם ההתגלות מתוארת כליטוף וכליקוק, ואילו בשיר המאוחר היא מתוארת כנגיסה . בשירים המוקדמים הטרימו האלימות והכפייה את החוויה הארוטית, ואילו בשיר זה הארוטיקה, האלימות וההתגלות מופיעות בבת אחת . שוויון הנפש שבה מתקבלת הנגיסה והפניית תשומת הלב מן הננגסת אל הנוגס מלמדים על טשטוש הגבולות בין פנים לחוץ אצל הסובייקט . הטון המהורהר, הדאגה הכנה כלפי הנוגס ותיאורו כ"עתיק [ . . . ] מאוד", מלמדים על יחס מרוכך כלפי מעשה האלימות . הנגיסה אינה נחווית כאיום והנוגס מתגלה כמי "שֶׁחוֹשֵׁשׁ הוּא לְהֵחָשֵׂף לָאוֹר וּלְהִמּוֹג בּוֹ" . 210 היא מביעה ...  אל הספר