159 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים אֶת הָרוּח, וְהָרוּח לֹא יְדָעַנִי . וּבַלַּיְלָה עִם מוֹתוֹ, שָׁעֲטוּ בַּחוּצוֹת סוּסִים שׁוֹבָבִים, וַאֲנִי בָּאתִי לִגְנֹח עִמּוֹ וַאֲנִי בָּאתִי לָדַעַת אוֹתוֹ וּבָאתִי לְהָרְגוֹ 200 בַּלַּיְלָה . ניסיון להתקרב אל הרוח מוביל לניכור במקום לקרבה . הפרחים הצהובים, שסימלו בשירתה המוקדמת של רבקה מרים חיוניות ותשוקה, 201 קשורים בשיר זה למוות . 202 לעומת השירים המוקדמים שבהם הרוח או האין בא אליה, בשיר זה היא באה אל הרוח ובאופן אקטיבי מנסה להחיות קשר אינטימי שאבד . סופו של השיר מלמד שניסיון זה למפגש אינטימי לא צלח . התשוקה מתחלפת בהריגה, כביטוי לתסכול מאי-היכולת לשחזר את חוויית הילדות . בקובצי השירה הבאים, בייחוד החל מן הקובץ "משירי אמות האבן" שפורסם ב- 1988 , מחליפה ההתבוננות הרטרוספקטיבית את התאולוגיה של הנוכחות . 203 הרטרוספקטיבה אינה היזכרות נוסטלגית, אלא מבט מחדש ההופך למרחב של נוכחות פעילה וחיה . עמדה זו אינה מובנת מאליה, משום שהחזרה אל חוויה מכוננת אינה תהליך פשוט . היומרה, השעמום והאכזבה מחכים לחוזר המנסה לשחזר את חוויות העבר...
אל הספר