"ואני במתים העמקתי": תודעת אלוהים כאַיִ ן העולה מהפנמת מות העם

135 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים 139 ואילו בשירת אמיר גלבוע ובשירתו המוקדמת שלשל הזדהות לצד רגשות של נקמה, 140 חנן חבר יהודה עמיחי משמש הריאליזם החשוף כלי ליצירת חיץ בין החיים למתים . הראה כיצד בשירת חיה ורד, אנדה עמיר-פינקרפלד ויוכבד בת מרים, שנכתבה לאחר מלחמת העצמאות, הומרו ייצוגים סמליים עמומים של המת בתיאור מגע עם גופו הממשי של המת . לדעת חבר, הביקורת הגברית על מיתוס "המת-החי", הן זו הפרודית האנטי-מיתית הן זו המפרידה בין זמן החיים לזמן המיתוס, שימרה את ההגמוניה הגברית . כך, למשל, היחס בין החיים למתים מובע בשירו של אמיר גלבוע "ואחי 141 ובשירו של יהודה עמיחי, "גשם בשדה הקרב", כיחס ביןשותק" כיחס בין אחים, 142 הרעים שמתו בקרב לחברם לפלוגה . לעומתם, העבירו המשוררות את הביקורת מציר הזמן לציר המרחב והגוף . אסתר ראב השתמשה במעבר מתיאור לוויה לתיאור חלקי הגוף להיפוך מגמתו העיקרית של מיתוס "המת-החי", כאשר את מקומו של תיאור טרנסצנדנטי קולקטיבי נשגב של המת הייצוגי החליפו אבריו של גוף המת . חבר הגדיר שימוש זה כ"פמיניזציה" של 143 המוות . בדומה לכך, דמות המת-החי בשירתה המו...  אל הספר