104 נוגע במה שאינו ונתפס על ידי השכל . לעומתו, ההעתק מתהווה, זמני ונתפס על ידי החושים . הגדרתו של המרחב השלישי, הוא הכורה, נותרת עמומה : מין נוסף, מוקשה ומעומעם [ . . . ] טבעו הוא כדלהלן : להיות בית קיבול, וכביכול אומנת, של כל התולדה . [ . . . ] החלל אשר קיים לעולם ונמנע ממנו כליון ; הוא ממציא משכן לכל המתהווה ; ואותו משיג – בלא תחושה – שיקול דעת מסויים שאינו כשר מלידה ; 58 אך כמעט לא יתכן לראות בו ענין לאמונה . והוא הדבר שאנו מביטים אליו כבחלום, ואומרים שכל מה שישנו צריך שיהיה במקום כלשהו, וכל מה שאיננו עלי אדמות, ולא באיזה שהוא מקום בשמיים, אינו דבר . ומהיותנו נתונים במצב זה של חלום, אין ביכולתנו להתעורר ולהבחין הבחנות האלה ושכמותם . 59 הכורה היא החלל בו מתהווים הגופים . היא מובנת כנוכחות ריקה, כמקום שאינו מקום, כבית קיבול, כאם וכאומנת . לפי הסברו של אפלטון, על מנת להבין את הכורה נחוצה תודעה של חלום ו"תבונה ממזרית" . טבעו של החלום כנוכח – לא-נוכח, המתפוגג ככל 60 עולה מכך שמנסים לתפוש אותו, מתאים לטבעה של הכורה כנוכחות ללא נוכחות . כי הכורה היא תחום הביניים בין המוחשי לבלתי מוחשי, בין...
אל הספר