סיכום

66 נוגע במה שאינו ובכך היא נענית לתחושות יסוד של מאמינים ולא-מאמינים רבים, החווים את המציאות כרבת סתירות, מבלבלת ותמוהה, אך עדיין שואפים, דווקא מתוך מציאות זו, להגיע לחיי אמונה . הכרה של המסורת העשירה של התאולוגיה השלילית ושל התאולוגיה השלילית הרדיקלית יוצרת עבור המאמין מרחב שבו שיח האמונה מתקיים גם מתוך סתירות וגם בתנאֵי קצה, מרחב שבו גם כאשר הכתוב והכתוב על הלב מכחישים לכאורה זה את זה, הם מסוגלים לשיח פורה, מרחב שבו המאמין מסוגל להביט נכוחה במה שיש ובמה שאין, במה שהוא משיג ובקוצר השגתו, ומתוך כך לחיות חיים של אמונה לצד ומתוך הכפירה . בפרק הבא יוסבר כי השירה היא המדיום המשוכלל, המעניין והפורה ביותר עבור השיח התאולוגי, שיח בדבר מעמדו של האל ותפיסותיו, דיון שהוא חיוני לתרבות הישראלית בת זמננו . במרחב השירה העברית בחרתי להתמקד בשירתם של רבקה מרים ויונדב קפלון . אמנם רבים "משוררי האלוהים" בתרבות הישראלית המתחדשת, אך שירתם ייחודית בהיקפה, במגוון הקולות אותם היא נושאת ובאומץ שבה היא מתמודדת עם אתגרים תאולוגיים חריפים .  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן