196 עינת פלדחי כיצד אפוא מצטייר מרחב האמונה כאמון וביטחון אצל שלושת התיאורטיקנים, ומהם התנאים הנחוצים לקיומו ? ביון, בהמשך לקליין, ראה את נפש התינוק כמכילה בתוכה מרכיבים של אימה ושל הרס המלוּוים בחשדנות בעולמו הפנימי וביחסיו עם הסביבה . מנקודת מבט זו, ניתן לומר כי יחסי האמון בין התינוק והסביבה אינם אוטומטיים, והם נשענים הן על נתוניו המולדים של התינוק ( רמת הדחפים, יכולת לשאת תסכול ) והן על התפקודים האימהיים ( יכולת ההכלה, פונקציית אלפא וה- reverie ) , שמטרתם לסייע לאם לקלוט ולעבד את הרכיבים הרגשיים המתוקשרים אליה באופן לא מודע . הדבר אמור לסייע לתינוק לווסת את עוצמות התוקפנות וההרס ולפַנות מקום לאינטראקציה חיובית והדדית יותר, הנשענת על המהימנות והעקביות של הטיפול הממשי . באופן דומה, אם כי בטרמינולוגיה אחרת, גם לאקאן ראה את הקשר בין התינוק והאם כמכיל מרכיבים של פיתוי, תעתוע וחוסר אמון מובְנים . על פי לאקאן, הסדר הדמיוני, שהוא הסדר שמאפיין את תחילת החיים, מתבטא בתוקפנות ובתחרותיות של הסובייקט עם הזולת, ורק עם הכניסה לסדר הסמלי ולתוך השפה ניתן למתן את התחושות השליליות הללו ולבסס עם הסביבה...
אל הספר