שיטת 'המקרה המורחב': דוגמה ישראלית־תוניסאית

46 שלמה דשן היה שותף לעבודתם במשך שנים אחדות . יש חשיבות ציבורית למסקנה בדבר האופי המצבי של זהות עדתית . בניגוד לדעתם של בעלי פולמוס ומחזיקי משפטים קדומים, מתברר כי בעיקרה, אין העדתיות נתון קבוע בתודעתם של בני-אדם, ואין היא מובילה בהכרח לפעילות מסוימת . עדתיות יכולה אמנם לשמש נקודת- מוצא למעשים המוגדרים כ״עדתיים״, אך זאת - על-פי בחירה של בני-אדם . מעבר לבירור הזה חותר הפרק להדגים שימוש בשיטת המחקר של "המקרה המורחב" . הרקע העיוני עליות לרגל אל קבריהם של חכמים שהלכו לעולמם מביאות סיפוק דתי לרבים מיוצאי תוניסיה בארץ . עליות לרגל אלו מקבלות על פי רוב אופי של חגיגות, שעליהן מכריזה קהילת בית כנסת מסוים . בשיאה של חגיגה אחת בשנת 1968 הייתי עד לאירוע מרטיט : אדם צעיר שייצג את בית הכנסת התוניסאי המקומי שאירח את החוגגים, התקרב אל ראש העירייה, אשר בהיותו אורח כבוד ישב על בימה בחברת מכובדים נוספים . הוא הטיל זר של ציפורנים אדומות אל זרועותיו של ראש העיר הנבוך, חטף את המיקרופון, ושאג : "זו מתנה לראש העירייה בשם כל העדה התוניסאית ! " ואז היסס לרגע, החל לגמגם אך מיד התאושש, ושוב צעק למיקרופון בהתלהבו...  אל הספר