גוביוץינהוולורטליוחייהוהנ טיהומץבשוהיוב 289 הטעם הראשון רואה בגזר דינה של הבהמה ביטוי לעונשה, בהביאה את האדם לידי תקלה : 6 הבהמה הסבה לאדם נזק בהחטיאה אותו . זהו טעם קוסמוצנטרי, והוא עולה בקנה אחד עם הגישה ההנחייתית . לעומתו, הטעם השני רואה בחריצת גורלה של הבהמה למיתה אינטרס אנושי מוגדר : "ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה" . טעם זה, המכונה במהלך הסוגיה ( סנהדרין נה ע"א ) 'קלון', נראה כמשקף לכאורה את הגישה האנתרופוצנטרית, הכרוכה כאמור בגישה הציוויית . אמנם, הוא יכול לשמש גם ביטוי לגישה ההנחייתית, כיוון שמניעת הקלון אינה בגדר הענשה על מרי, אלא צורך הנובע ממעשה החטא גופו . ראוי להביא כאן גם את מקבילתה של המשנה ממדרש ההלכה, שאף בה נזכרים שני הטעמים שהופיעו במשנה : 'והרגת את האשה ואת הבהמה' ( ויקרא כ', טז ) – אם אדם חטא, מה חטאה בהמה ? אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תיסקל . . . כיוצא בו אתה אומר : 'אבד תאבדון את כל המקֹמות' וגו', 'ונתצתם את מזבחֹתם' וגו' ( דברים י"ב, ב - ג ) – והרי דברים קל וחומר : ומה אם המקומות והאילן שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברים, על ידי שבאה לאדם...
אל הספר