ב. חרש, שוטה וקטן בתלמוד ובמפרשיו

240  פבקואחץוטוב עשה ובין מעמדן של מצוות לא תעשה . אחדים מהחכמים, שנטו לפרש את זיקתם של חרש, שוטה וקטן לאיסורי לאווים על בסיס הנחות הדפוס התקני, פירשו את זיקתם של אלו למצוות עשה על בסיס הנחות הדפוס הסמכותי . בהתאם לכך ראו את הקטן כבר חיוב, ולו חלקי, לגבי מצוות לא תעשה, 33 ונימקו באופן זה את חיובם של הגדולים להפרישו מאיסור, ואילו את פטורו של הקטן מעונשים הם תלו בהנחה ש"רחמנא חס עליה", או לחלופין בכך שנחשב כאנוס, והרי "אונס רחמנא פטריה" . לעומת זאת, לדעתם, כיוון שחרש, שוטה וקטן אינם מתחייבים כלל במצוות עשה, אין בכוחם להוציא בני חיוב ידי חובתם . 34 שאלת המשמעות שיש לייחס לקיום מצוות על ידי קטן באה לידי ביטוי גם במעמד ההלכתי המוענק למצוות שקיים הקטן בקטנותו לאחר שגדל, או למצוות שקיים השוטה בעודו שוטה לאחר שהפך שפוי . סוגיית הגמרא בראש השנה כח ע"א קובעת במפורש לגבי שוטה, שקיום מצוות בשעה שהיה פטור מלקיימן אינו עולה לו לכשיהיה שפוי, וכך פסק הרמב"ם : אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו, ואחר כך נתרפא – חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצוות ( הלכות חמץ ומצה פ"ו ה"...  אל הספר