א. מעמדו החוקי של הקטן בהלכה הקדומה ובהלכה התנאית

232  פבקואחץוטוב אכן, כבר במסורת המקראית המתייחסת לנושא זה יש אחיזה למגמה ההנחייתית : ראשית, המשפט המקראי אינו נזקק לקביעת הבחנות ברורות בין תקופות שונות בחיי האדם ; ושנית, בכמה מקומות בתנ"ך מסופר על קטנים שנענשו . כך למשל מסופר על טפם של קֹרח, דתן ואבירם שנבלעו באדמה ( במדבר ט"ז, כז ) , על הריגת בניו ובנותיו של עכן ( יהושע ז', כד - כה ) , על הכחדת כל בשר במבול ( בראשית ז', כא ) , לרבות קטנים, ועל הדרישה להריגת קטני עיר הנידחת ( דברים י"ג, טז ) . כך שמאי הזקן, הנחשב במובהק למייצגה של ההלכה הקדומה, הקפיד שאף תינוקות יקיימו מצוות כהלכתן, 17 כפי שמצינו במשנה : מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופחת את המעזיבה וסכך על גבי המטה בשביל קטן ( סוכה פ"ב מ"ח ) . 18 17 . על מקומן של ההלכות הקדומות במשנתו של שמאי ובית מדרשו ראו : גילת, ר' אליעזר, עמ' 45 והערה 38 ; הנ"ל, גיל מצוות, עמ' 43 ; בן-שלום, בית שמאי, עמ' 76 , 82 - 83 , 178 . 18 . השוו לדבריו של ר' וידאל הצרפתי בפירושו דרך הקודש לתורת כוהנים . בהתייחסו לדברי התורת כוהנים : " 'האזרח' – לרבות את הנשים, 'כל האזרח' – לרבות את הקטנים" ( תורת כוהנים ...  אל הספר