פרק ה 168 שני סופרים פלסטינים הגיבו אף הם מיד לנכּבה . הראשון היה מוסא אל-עלמי בספרו עָבְּ ת פלסטין ( לקח פלסטין ) , שיצא לאור ב- ,1949 והשני — קדרי טוקאן בספרו ב ע ד אל-נ בה ( אחרי הנכּבה ) , שיצא לאור ב- 1950 . אל-עלמי מתחיל את ספרו בהטלת אחריות מלאה לנכּבה על בריטניה שפרסמה את הצהרת בלפור . הוא מחלק את הנכּבה לשלב ההגנה הפלסטינית ולאחר מכן שלב ההגנה הערבית . לדעתו, 'נכשלנו בשני השלבים, כי נלחמנו מלחמה מפוצלת, ואילו היהודים נלחמו מלחמה כוללת . הם היו חמושים היטב, ואנו היינו חמושים גרוע . מטרתם היתה מוגדרת ושלנו — בלתי מתואמת' . פתרון לנכּבה ראה אל-עלמי באחדות ערבית . הוא דרש שינוי במשטרים הערביים, יצירת 'משטר תרבותי חזק וכולל' והפעלת תכנית כוללת לניצול המשאבים הערביים והקמת מנגנון הגנה לאומי . 36 לעומת מוסא אל-עלמי, נקודת המוצא של קדרי טוקאן כמחנך היא חינוכית- תרבותית . טוקאן פותח את ספרו בקריאה לערבים לגלות מחדש את נקודות החולשה במבנה הלאומי שלהם, ולכתוב מחדש את ההיסטוריה הערבית ולשים דגש בתרומת הערבים בתחומי המדע והתרבות במקום להסתפק בכתיבת היסטוריה של מריבות ומאבקים . הוא מייחד פר...
אל הספר