ב. ספר תהלים ומעמדו בתפילה הקראית על פי סלמון בן ירוחם

496 תור הזהב הקראי 22 רבות מן הראָיות שמביא סלמון נגד הגאון בעניין תפקידו של ספר תהלים בירושלים . שאובות מהספר עצמו ומפרשנותם של פסוקים בהֶקשֵריהם בספר . כך למשל הוא טוען כי אף על פי שמחברי המזמורים כתבו בתקופה שבית המקדש עמד על מכונו, תוכניהם של רבים מן המזמורים מתאימים גם לתקופת הגלות והחורבן . לעומת זאת יש מזמורים לא מעטים שכותרותיהם מעידות כי דוד חיברם עוד לפני הקמת המקדש במיקום גאוגרפי אחר, ואף בהיותו גולה מארצו . מסיבות אלה, טוען סלמון, אין ראָיָה לכך שספר תהלים נועד לתפילה רק בשעה שבית המקדש עומד על מכונו . סלמון מסביר שאין מניעה להתפלל דרך קבע מספר תהלים בגולה ; האיסור חל רק על תפילות המלַווֹת טקסי פולחן וקורבנות, המותרים בכל מקרה, ולדעת כל היהודים, רק בשטח בית המקדש עצמו . לפי סלמון עומדים דבריו של סעדיה גאון בניגוד גמור לקונצנזוס של עַם ישראל כולו, 23 סלמון מבסס את טענותיו על סדרי התפילה של הרבניים המוכרים קראים ורבניים כאחד . לו, שאכן כוללים תפילות הלקוחות מספר תהלים ( גם אם אינן תפילות קבע או חובה ) , ומדבריו אנו למֵדים עד כמה הקצין סעדיה גאון את עמדתו הפולמוסית האנטי-קראית...  אל הספר