ד. יעקוב אלקִרקִסאני – על תיאור ייחודו של האל ואופי דיבורו במקרא

480 תור הזהב הקראי המתקיימות בתקופת הגלות . זהו ספר רחב היקף, שבו הציג קרקסאני בפירוט את תפישׂתו הפרשנית של המקרא . אף על פי שלא נכתב בנוסח תאולוגי או פולמוסי מובהק ( האופייני לכתביו של יוסף אלבַּציר, ראו לעיל ) , אנו למֵדים ממנו רבות על העקרונות האמוניים והפרשניים ששאב קרקסאני מן הספרות המֻעתַזִלית . א . ייחוד האל בהתייחס לכתוב 'שמע ישראל ה' אלֹהינו ה' אחד' ( דב' ו 4 ) במאמר ו, פרק ד של ספר האורות והמגדלים ( להלן מקור 58 ) מתייחס קרקסאני לייחודו של האל ולאחדותו כחלק מפירושו ל- שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד ( דב' ו 4 ) . זוהי דוגמה לקישור שעושה קרקסאני בין תפישׂת האֵל במקרא לבין הדיון התאולוגי במַהות 127 ראשיתו של הדיון בכתוב : ה' אֶחָד . קרקסאני נאחזהאֵל על פי שיטת המֻעתַזִלַה . בפסוק המלַבֵּן שישה בְּחָנים של ייחוד האֵל בשיטה הרציונלית והלשונית האופיינית להגות המֻעתַזִלית . ברור כי בְּחָנים אלה נובעים מהיכרותו עם השׂיח התאולוגי המֻעתַזלי, והוא אינו גוזר אותם מן הטקסט המקראי . עם זאת, נקודת המוצא לדיונו היא השאלה בדבר פירושה של המילה 'אחד' בקריאת 'שמע' . הבַּחַן הראשון הוא ...  אל הספר