ב. יוּסֻף אלבַּציר וחיבורו הפולמוסי 'על הפרכת פלאיוּתהּ של לשון הקוראן'

זִרְמֵי מחשבה ושיח בין-דתי 455 מקונסטנטינופול ( היא איסטנבול ) , שביקר בירושלים במאה האחת-עשרה ותירגם חלק 14 אלבַּציר נפטר סביב שנת 1040 . מחיבורי אלבַּציר לעברית . נוסף על תשובותיו חיבר אלבַּציר לפחות שמונה-עשר ספרי תאולוגיה, הלכה, תאוריה משפטית ( בערבית : אֻצוּל אלפִקְה ) ופולמוס . רובם לא הוהדרו או פורסמו ונשמרו 15 בחלקם בכתבי יד . ספרו התאולוגי המרכזי הוא כִּתאב אלמֻחְתַוי ( הספר המקיף ) , 16 בחיבוריו והוא הכין גם גירסה מקוצרת שלו בשם כִּתאב אלתַמְייז ( ספר ההבחנה ) . 17 הוא הושפע במיוחדאלה התגלה אלבַּציר כנציג מובהק של האסכולה המֻעתַזִלית . מהחכם המוסלמי המֻעתַזלי בן זמנו המבוגר ממנו אַבּו אלחַסַן עַבְּד אלגַ'בּאר . המעתזלה היתה האסכולה הראשונה של תיאולוגיה ראציונאלית ( כלאם ) באסלאם ונשארה האסכולה המרכזית בדיון התיאולוגי עד תחילת המאה האחת-עשרה . הם כינו את עצמם 'אנשי הצדק וייחוד האל' ( בערבית : אַהְל אלעַדְל ואלתַוְחיד ) בשל שני הנושאים המרכזיים בדיוניהם : הוכחות שהאל לא יכול לעשות כל רע ויש צדק בכל מעשיו והוכחות לקיומו וייחודו של האל . המעתזלה גם פיתחה גישה אפיסטמולוגית ( תורת ...  אל הספר
כרמל