יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 359 מאפייני הדיון הפרשני זהים על פי רוב לאלה שמצאנו בשאר פירושיו של יפת : סקירה ותמצוּת של דעות פרשנים קדומים ובני זמנו ; פירוש מילות הטקסט על פי ההקשר המיידי, הלשוני, התחבירי והספרותי ; הדגשת משמעותו של הטקסט, היינו מובנו או מובניו . לא פעם ניכר מַאֲמָצוֹשל יפת לרדת למשמעויותיו הדקות של הטקסט המקראי . הוא מנסה למלא את המידע החסר הנחוץ להבנת הסיפור באמצעות השלמת פערים בתחביר ובשיח בהקשרם המיידי . חשוב להדגיש כי העיבוד במקומות אלה הוא קל ועדין ונעשה כחלק ממארג הסיפור ובמטרה להבהירו . העיבוד מתבסס על המידע הנתון בטקסט המקראי עצמו בספר יהושע, או בספרי מקרא אחרים . הטקסטים שלהלן פורשׂים בפנינו את ריבוי הפנים ועושר פירושו של יפת לספר יהושע . בפירושו ליהושע א 1 הופך יפת את הטקסט לרלוונטי לקהל הבקיא בספרות הערבית והמוסלמית . כך למשל מתואר משה כ'שליח האל' ( בערבית : 'רַסול אללה' ) ויהושע כממלא מקומו ( בערבית : 'חַ'ליפַה' ) , השולט בעם ישראל ( בערבית : 'אֻמַּה' ) . המונחים הללו, שהם בגדר שִערוּב העברית המקראית באמצעות התרגום לערבית, אינם סתמיים . נראה שהיו ידו...
אל הספר