37. יעקוב אלקִרקִסאני, פירוש לבראשית יא 11-1

יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 321 ולאחר מכן יכלו להסכים על השפה שהם רצו לקבוע בצורה הֶסכֵּמית : ( כך היה ) בתחילת ( תהליך הקביעה ההֶסכֵּמית של שפה ) ועד אין סוף ( השפות המוסכמות על גבי השפה הראשונה ) . מוכח מזה שהשפה הראשונה ( היינו, המקורית וההתחלתית ) שידעה האנושות ושבה שוחחו זה עם זה נלמדה אך ורק מהוראתו של מורה, וזאת ההוכחה הטובה ביותר ( לקיומה ) של הנבואה . ומי שמתנגד לדעה הזאת, כלומר מי ששולל את קיום הנבואה, עשוי לשאול בעניין זה ולומר : אם האל ( דיבר עם ) הבריאה הראשונה שלו, היא אדם, מבלי שהאדם ידע לדבר, והאל לימד את האדם אותו ( = את הדיבור ) רק ( באותה שעה ) , אם כן איך הבין אדם את משמעותם של הדברים הראשונים שהאל דיבר איתו, ואיך הבין את מה שנאמר לו, שהרי לא ידע שפה כלשהי, ולא ידע מה משמעותה של האמירה 'עשה' ? ואולי זה היה לו כמו כל הקולות אשר שמע אותם באוויר וכקולות בעלי-החיים אשר אינם בגדר מְדַבּרים . ואנשינו ענו על שאלה זו כך : אף על פי שהאל ברא את אדם ללא יכולת דיבור בפועל, 175 לא בּוּר, במה שהוא רואה ושומע וללא ידע בשפה כלשהי, הרי הוא ברא אותו 'יודע', ומריח ונוגע וטועם ....  אל הספר
כרמל