יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 321 ולאחר מכן יכלו להסכים על השפה שהם רצו לקבוע בצורה הֶסכֵּמית : ( כך היה ) בתחילת ( תהליך הקביעה ההֶסכֵּמית של שפה ) ועד אין סוף ( השפות המוסכמות על גבי השפה הראשונה ) . מוכח מזה שהשפה הראשונה ( היינו, המקורית וההתחלתית ) שידעה האנושות ושבה שוחחו זה עם זה נלמדה אך ורק מהוראתו של מורה, וזאת ההוכחה הטובה ביותר ( לקיומה ) של הנבואה . ומי שמתנגד לדעה הזאת, כלומר מי ששולל את קיום הנבואה, עשוי לשאול בעניין זה ולומר : אם האל ( דיבר עם ) הבריאה הראשונה שלו, היא אדם, מבלי שהאדם ידע לדבר, והאל לימד את האדם אותו ( = את הדיבור ) רק ( באותה שעה ) , אם כן איך הבין אדם את משמעותם של הדברים הראשונים שהאל דיבר איתו, ואיך הבין את מה שנאמר לו, שהרי לא ידע שפה כלשהי, ולא ידע מה משמעותה של האמירה 'עשה' ? ואולי זה היה לו כמו כל הקולות אשר שמע אותם באוויר וכקולות בעלי-החיים אשר אינם בגדר מְדַבּרים . ואנשינו ענו על שאלה זו כך : אף על פי שהאל ברא את אדם ללא יכולת דיבור בפועל, 175 לא בּוּר, במה שהוא רואה ושומע וללא ידע בשפה כלשהי, הרי הוא ברא אותו 'יודע', ומריח ונוגע וטועם ....
אל הספר