יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 307 סיפור אֶטיולוגי, הנסב ( כסיפורים אחרים בחלק הראשון של ספר בראשית, פרקים א - יא ) על סיבתן או מקורן של תופעות כלל-אנושיות כדוגמת המוות או הסבל בלידה ; הוא בא ללמדנו לא רק על הפילוג בין בני האדם ( לשפות, ישויות מדיניות וכו' ) , אלא גם על קשיי התקשורת בין בני אדם באשר הם . לשיטתו של יפת נועד הסיפור בראש ובראשונה לספק לנו מידע היסטורי ממשי המסביר כיצד, מתי ומדוע נוצרו שפות רבות בעולם . במסגרת זו הוא שואל כמה שאלות כלליות : ( א ) מה מקורותיהן של השפות הרבות בעולם ומי מהן, העברית או זולתה, היא השפה הראשונה ? ( ב ) מי ירד לעיר בבל, המלאך או ה', והאם ירד פעם או פעמיים ? ( ג ) מהו זמן המאורע, כלומר האם אירע בלבול השפות בתחילת חייו של פלג או בסוף ימיו ? ( ה ) מי קרא לעיר בשם בָּבֶל, נֹחַ או ה' ? בדרכו האופיינית מעַגֵּן יפת את תשובותיו לכל השאלות הללו בטקסט המקראי . הוא אינו מטיל ספק בכך שהעברית ( 'לשון הקודש' ) , ולא זולתה, הייתה השפה המקורית והראשונית של האנושות כולה ; עמדה זו דומה לעמדתו של הפרשן הקראי יעקב אלקִרקִסאני שקדם לו, המסביר כי האל פנה בשפה העבר...
אל הספר