תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 59 הדפסה אלה התבצעו באותן שנים שבהן הוחרם התלמוד בעקבות הוראת האפיפיור משנת 1553 , ועותקיו הועלו על המוקד בכיכרות הערים הגדולות . בשנים אלו ממש הודפסו שתי המהדורות הראשונות של ספר הזוהר, וכן שלוש מהדורות של המשנה, 51 בשנת 1559 , בעת שנשרפו עותקי התלמוד בעיר עם פירושי הרמב"ם והרע"ב . קרֶמונה, הודפסה מהדורת המשנה בריבה די טרנטו, ומהדורה נוספת בסבּיונטה . יתר על כן, אותם הגורמים שיזמו את השרפות — במקרה של קרמונה זה היה המלומד סיסטו די סיינה ( Sixtus Senensis ) — הם שעודדו את ההדפסות, כדי "לזקק" את המסורת היהודית מספיחיה . הייתה אפוא הבחנה ברורה בין המשנה, כביטוי של "האמת העברית", ובין התלמוד, שנחשב לסטייה פסולה ממנה . אם כן, הגישה ההבראיסטית הנוצרית שימרה את המשנה והזוהר בבחינת ידע אותנטי, מתוך דחייה של הספרות התלמודית ותפיסתה כטקסט דמוני . תרבות צפת התגבשה באותה התקופה מתוך התנגדות לפיצול זה . כפי שנראה, הדים להבחנה בין המשנה ובין התלמוד נמצא גם בתרבות היהודית המודרנית . מחקר הקבלה, המפריד אותה מההלכה, ממשיך במידה מסוימת את פרויקט הקבלה הנוצרי...
אל הספר