רק כשהגעתי הביתה באותו ערב, בסביבות שבע, התחלתי לחשוב על מה שהיה . נחתי בכורסה החביבה עלי והדממה אפפה אותי . דמעות של שמחה עלו בעיני . פשוט ישבתי לי שם במשך כמה דקות, מעכל וסופג . אשתי, בני ובתי ישבו לצדי . בני אחז בידי האחת ובתי בשנייה . כיוון שעבדתי מהבית במשך כל אותם חודשים, הם היו נוכחים בכל הרגעים החשובים של הפרויקט, חוו איתי את הרגעים הטובים והרעים, ועכשיו היו גאים כל כך במה שהושג . באותו ערב חשבתי על קרוב ל ‑ 60 מיליון איש ברחבי העולם שנדבקו בקורונה ויותר מ ‑ 3 . 1 מיליון שמתו . עוצמת המשבר וההישגים שלנו עד עכשיו היו גדולים מנשוא, ולבי היה מלא שמחה . ברגע השקט והנוקב הזה חשבתי גם על הורי, מואיז ושרה בורלא . במהלך השנה האחרונה, בגלל הגזענות והשנאה שקרעו את רקמת האומה הגדולה שלנו, התחלתי לספר את סיפורה של משפחתי . אבות ‑ אבותי נמלטו מספרד בסוף המאה ה ‑ ,15 אחרי שהמלך פרדיננד והמלכה איזבלה פרסמו את הצהרת אלהמברה, שחייבה את כל יהודי ספרד להמיר את דתם לקתוליות או שיגורשו מהמדינה . בסופו של דבר התיישבו בסלוניקי העות'מאנית, שמאוחר יותר תיהפך לחלק מיוון בעקבות השחרור מהאימפריה העות'מאני...
אל הספר