אורטל סלובודין 20 אשמה תיארו אותה כתחושה של הפתעה, בלבול, או סטייה מהרצף המוכר והידוע של החיים ( 2009 Munro and Belova ) . ייתכן שחלק מן הכאב הנפשי, הטראומטי במהותו, הקיים באשמה מוסבר על ידי האופן שבו חוויית האשמה משבשת את תפיסת הזמן . בודן ( Boden and Eatough 2020 ) טוענת כי חוויית האשמה יוצרת "פיגור" בתפיסת הזמן, שכן המוקד הוא בעבר, באותו מעשה שכבר התרחש ושעליו אנו חשים חרטה וצער . האופן שבו אשמה כובלת אותנו לעבר הופך אותה לאחד הרגשות המעגליים והחזרתיים ביותר, ולכן גם הטראומטיים ביותר . אשמה נוטה לנוע במעגלים החוזרים על עצמם . כמו בפלשבקים המאפיינים אירועים טראומטיים, האשם נזכר שוב ושוב הן בסיפור, הן ברצף האירועים עצמם והן בחוויה הגופנית הנלווית . מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך שאשמה היא רגש בסיסי המופיע כבר בגיל צעיר מאוד ( Parisette ‑ Sparks et al . 2013 ) . למשל, במחקר אורך שעקב אחר התפתחות האשמה אצל ילדים ( מגיל 22 חודשים ) יצרו במעבדה מצבים שגרמו לילדים לחוש שעשו משהו רע . המחקר הראה כי הנטייה לחוש אשמה הייתה חזקה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים ובאופן כללי רווחה יותר אצ...
אל הספר