300 אסנת צוקרמן רכטר העשייה האוצרותית המוזיאלית ולא את האוצרות העצמאית, היכולת לצבור השפעה תרבותית יכולה להתפרש בטעות כתלויה בסמכות מוזיאלית . הדוגמה של גדעון עפרת, שנידונה בפרק הקודם, וזו של אריאלה אזולאי, שתידון בפרק הבא, מאזנות במידה מסוימת רושם זה . עם זאת, היקפו המצומצם של שדה האמנות בישראל, סגירותו היחסית ומיעוט המשרות המוצעות בו לאוצרים אכן מותירים את המוזיאונים המרכזיים ואת אוצריהם בעמדות השפעה ברורות . מארי כרמן רמירז ( Ramirez ) עסקה בשאלת מעמדו המשתנה של האוצר בנוגע לכוחו לחולל שינויים ולהבנות זהויות בתוך 441 היא הבחינה בין תפקידו המסורתי שוקי אמנות פריפריאליים . של האוצר כפוסק בשאלות של טעם ואיכות — תפקיד הקשור, לטענתה, לקריטריונים האידיאולוגיים שהכתיב המודרניזם הקנוני המערבי — לבין תפקיד האוצר כמתווך תרבותי, כ"ברוקר", שהחליף את התפקיד המסורתי ואִפשר גמישות רבה יותר בשאלות של אמות מידה וכן פתיחות למגוון קבוצות אתניות . במובן זה, עמדת העילית התרבותית שהקנתה לאוצר המסורתי את סמכותו הוחלפה, לטענתה, בעמדה דמוקרטית יותר שתרמה לארגון מחדש של שאלת הגבולות התרבותיים . רמירז הדגישה ...
אל הספר