כיצד התמודדו עובדי הכפייה עם מצבם 201 גבעה איבד נהג העגלה את השליטה בסוסים, העגלה התהפכה, וכל המים נשפכו . צ'יקוָוארי ואחד מעובדי הכפייה נפצעו, וקוֹשָה, ועימו שני עובדי כפייה אחרים, נשלחו פעם נוספת להביא מים, הפעם בלי שומר . זו הייתה הזדמנות לברוח, אבל כל השלושה נמנעו מלעשות זאת כי סברו שמסוכן 20 יותר לברוח מלהישאר עם הפלוגה . בֵּלה ז'וֹלט מפלוגה VII / 2 KMSZ כתב על הזדמנות בריחה אחרת שנקרתה פתאום בדרכו . אנשי הפלוגה היו מסופחים לאנשי חיל ההנדסה שעבדו סמוך לאוּניז ( Uniz ) , לא רחוק מדֵלָטין . יום אחד תקפו פרטיזנים את אנשי הכוח . הם לא פגעו בעובדי הכפייה אלא הוליכו אותם במסע של 50 קילומטרים אל בסיסם והציעו ליהודים להצטרף לפלוגתם . האנשים השיבו שהם יודעים לעבוד אבל אין להם מושג בלחימה, והפרטיזנים אמרו שאין להם צורך בעובדים . פתאום הופיעו במקום גרמנים ופתחו עליהם באש, והפרטיזנים ברחו משם . ז'וֹלט סיפר כי מקצת האנשים אומנם רצו להצטרף לפרטיזנים, אבל בשל מצבם הגופני הירוד — בשלב ההוא כבר נראו כמו שלדים — חשבו שהדבר בלתי אפשרי . ז'וֹלט עצמו לא היה שם, אבל לדבריו 21 גם הוא כנראה היה מגיב כמוה...
אל הספר