אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 170 אתה יודע, נכון ? זה שלא חותכים את הבטן, רק עושים מין חורים ומוציאים את המעי העיוור", הסבירה כדי להיות בטוחה שהבנתי מה עברה, ועוד לשווא, כי רק לאחר מכן התברר לה שהתוספתן לא היה מודלק . ואני עדיין לא מגיב, רק מקשיב ורושם לעצמי שאני מרגיש את עוצמת הכעס . "וזה עוד כלום ! בבוקר באו ואמרו לי שאני משתחררת . אמרו לי שאני יכולה לקום מהמיטה ולהתלבש ושיכינו לי מכתב שחרור . רק ניסיתי לקום, לא יודעת מה היה - התעלפתי ונפלתי על הרצפה" . מאוחר יותר התבררה הסיבה : ירידה פתאומית של לחץ הדם עקב דימום גדול בבטן שכנראה קרה בעת הניתוח הלפרוסקופי ולא שמו לב לכך . אני מוצא את עצמי תופס את ראשי בידי וכואב איתה את הכאב שלה . לא רק שעברה ניתוח מיותר, אלא שגם הסתבך ! כרגע, היא טוענת, מצבה התאזן, אבל היא לא משתפרת . היא סובלת מכאבי גב, מכאבי ראש ומכאבי בטן אף על פי שעברו חודשיים, הדימום בבטן כבר נספג במלואו וכל הבדיקות תקינות . לדבריה, הגוף שלה כבר לא מגיב לפקודותיה . בשלב זה של שמיעת הסיפור שלה אני חש כיצד האמפתיה אליה ואל סבלה הולכת ומתרחקת ממני . אני יכול להבין את התסכול...
אל הספר