אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 98 להפרעה, מארי "האכילה" את המטופלים האחרים וגם את הצוות . לעיתים קרובות נהגה להביא עוגיות טעימות שהכינה . היא הייתה טבחית משובחת . מארי גם העריצה פעילות גופנית כדרך ל"המסת שומנים" והתעמלה באופן אובססיבי ומוגזם . למרות פניה היפות, היה קשה להסתכל בגופה הרזה והחולה . כל בגד היה תלוי עליה ברפיון לא תואם, כמו בגד ישן ומקומט שזרוק על קולב . כך ראיתי אותה בפעם הראשונה . מארי הייתה בת יחידה להורים גרושים, עם סיפור חיים קשה של דחייה והזנחה . יחסיי איתה היו טובים . כמטפל בתחילת דרכו הייתי נחוש להצליח . בהתאם לרוח היחידה, דאגתי להתמקד יותר בסימפטומים של מחלתה ( דפוסי האכילה, היחס לאוכל, אובדן המחזור החודשי והירידה במשקל ) מאשר במורכבות חייה ובעברה המשפחתי . ביחידה שמו דגש על שינוי התנהגות ולא על "חפירה מיותרת בעבר" . ד"ר ברמן, מנהל היחידה, התעניין במיוחד בתופעת האנורקסיה ופרסם מאמרים אקדמיים רבים בנושא . הוא היה בן חמישים, גבוה ושמנמן, ומבעד למשקפי הראייה עבים שהרכיב ניבט מבט די מאיים . הקפדתי להיות בסדר איתו . המדריך המקצועי שלי היה מקורב לד"ר ברמן, כך שאם ה...
אל הספר