117 תלמוד שנוי במחלוקת חטאת . לכן הם נהגו לנדור נזירות, ובסוף ימי הנזירות נהגו להעלות קורבן חטאת, כפי שמצווה על אדם הנודר נזירות על פי התורה . על פי הסבר זה, קורבן החטאת שבסוף ימי הנזירות הוא ייחודי ואינו קשור בהכרח לחטא ; לחלופין הוא מציין שהאדם סיים את תקופת נזירותו ולא המשיך אותה ] רבי שמעון אומר : חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר . הסוגיה נפתחת בניסיון של חכמי התלמוד לברר לאיזה תנא ( חכם מתקופת המשנה ) אפשר לייחס את המשנה הפותחת את מסכת נדרים, המשנה שממנה אנו למדים שהאפשרות להתנדב להיות נזיר היא אפשרות טובה ונכונה . שכן המשנה אינה מבקרת את הנזירות אלא אף טוענת שאדם שאמר "כנדבותיהם של הכשרים" קיבל על עצמו בכך נזירות, ומכאן שאכן כך דרכם של הכשרים לעשות, לקבל על עצמם נזירות . חכמי התלמוד מסיקים שרבי יהודה הוא החכם ששנה משנה זו מכיוון שיש מקור נוסף בשם רבי יהודה שממנו עולה יחס חיובי לנזירות, ובו נאמר "חסידים הראשונים מתאוין להביא קורבן חטאת . לא היה המקום מספיק בידם חטא, והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קורבן חטאת" . דברים אלו נובעים מכך שבאופן יוצא דופן ומפתיע קורבן החטאת נזכר בפרשיית הנזיר ...
אל הספר