פרולוג: שלהי העת העתיקה: מהפכה היסטורית ומהפךהיסטוריוגרפי

26 | גדליה סטרומזה ערב ( חימיאר ) , ובעיקר אויבתה הגדולה של הרומאים — האימפריה האיראנית של ימי שושלת הסאסאנים . במשך זמן רב התאפיין השיח המחקרי בראייה שלילית של שלהי העת העתיקה, כאשר היה ברור שהתהליך ההיסטורי המרכזי שהתרחש בה היה ניוונה של האימפריה הרומית, גם לאחר שהתנצרותה הייתה לעובדה מוגמרת . גישה זו, כידוע, היא מורשתו של אדוארד גיבון ( Edward Gibbon ) , מחבר היצירה המונומנטלית 'שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומאית', אשר ראה בנצרות את מקור ניוונה העיקרי של האימפריה . בד בבד, על אף עמדתו של ובר, במידה רבה המשיך המחקר ההיסטורי על זרמיו המרכזיים להתעלם משלהי העת העתיקה כתקופה מרכזית בתולדות המערב . כך גם בישראל, שבה הלכו ההיסטוריונים שבי אחרי מוריהם באוניברסיטאות הגרמניות וראו בתקופה את ראשיתה של השקיעה אשר היוותה מעין מבוא לחשכת ימי הביניים במערב . באותה הזדמנות הושכחה ביזנטיון ונשכחה, או כמעט נשכחה, והקרקע הוכשרה לצורך הסברת ההיסטוריה של מדינות הלאום במערב אירופה . שינוי מהותי ביחס ההיסטוריוגרפי לשלהי העת העתיקה החל בשנות השבעים של המאה העשרים, בעיקר בעקבות מחקריו פורצי הדרך של ההיסטור...  אל הספר