ציונות ופוסטדציונות | 321 | הישראלית בעשורים האחרונים . קיטוב זה שמט את הקרקע מתחת רגלי החזון הבן-גוריוניסטי של כור ההיתוך . נוצרה התפלגות חריפה בין הישראלי החילוני שהאידיאלים שלו ( במידה שהם עדיין ישנם ) הם אוניברסליים וסובבים סביב דמוקרטיה, ליברליזם, זכויות אדם, הומניזם וכיוצא בזה, לבין ציבור מזרחי גדול שחזר דווקא לדת העממית, בהשפעת מפלגת ש"ס ומטיפים עממיים . האידיאלים האוניברסליים של החילוני מסמנים בעיני אותו ציבור את התרבות המערבית השנואה, זו שניתקה אותו משורשיו, רוקנה אותו מתכניו והשפילה אותו כאדם . בתווך נמצא הציבור הציוני-דתי, אולי המחנה הגדול היחיד שנותר נאמן ללאומיות ( לפחות בכל הנוגע לציבור המבוגר יותר ; הצעירים נמצאים אף הם כבר במקום אחר ) . בתווך – שכן 'התחזקותו' של הציבור המזרחי לא הובילה אותו אל זרועות הציונות הדתית . למרות הקִרבה הגדולה לכאורה של הציבור המסורתי לערכיה – יש לו הזדהות טבעית עם המדינה וערכיה, ובניו, שלא כמו מנהיגיו, משרתים בצבא ונאמנים למדינה – דתיותו רחוקה מזו הציונית-דתית, והמתחזקים שבקרבו נוהרים דווקא אל תנועת ש"ס, שלא בכדי מחליפה במישור הפוליטי את המפד"...
אל הספר