לוחות ושברי לוחות | 252 | את עצמי כפי שהאחר רואה אותי – כאובייקט ולא כסובייקט . מבט הזולת יוצר אצלי רפלקסיה, שמטבעה יוצרת שניות ומחצינה אותי, חוסמת את הדרך להשתפכות הנפש, למגע עם פנימיותי . המתפלל חייב לחמוק ממודעות מנוכרת זו כדי לשמור על פנימיותו הכנה . אף על פי כן, ההלכה מחייבת תפילה בציבור . המתח המורגש היטב בין תביעה זו לבין דבריו של רבי נחמן מבטא את המתח בין העצמי לחברה . הדיון במתח זה מצוי כבר בדברי חז"ל . דברי הירושלמי 'העוסק בצרכי 2 דנים בדיוק בעניין זה . העוסק בתורה לומדציבור כעוסק בתורה' לעצמו, שרוי בעולמו הרוחני, קרוב לשכינה ואין לו אלא קִרבת אלוקים הטובה . ניגודו – העוסק בצורכי ציבור, הטרוד כל היום כולו בענייני החברה וצרכיה, ובכל זאת השוו חז"ל את השניים . מימרא מנוגדת אנו מוצאים במדרש : 'המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו, אמר רבי יהושע בן לוי, ששים הלכות לימדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי 3 ציבור' . כידוע, תלמוד תורה דוחה את כל המצוות כולן, אך הוא איננו דוחה מצוות שאי-אפשר להן להתקיים על ידי אחרים, ובמצוות אלו נכללות גם מצוות חברתיו...
אל הספר