לחיות בצמוד לאין במסגרת הפוסטמודרניזם התפורר לא רק האמון בעולם, אלא גם באדם . . . התהליך שהחל בכפירה באלוקים, הסתיים בפירוק הסובייקט ובמותו . במונחים השאולים משפת הקבלה והחסידות, הפוסטמודרניזם מגלה את ה'אין' – 'אין עוד' : לאמת אין אחיזה מטאפיזית בשמים מעל, אף לא סלע תשתית שיישא אותה בארץ מתחת . זהו שורש אבדן האמון באידיאולוגיות הגדולות, באדם, באמת ; זה מקורו של הממד הפנטסטי המאפיין את החיים הפוסטמודרניים . הפוסטמודרניזם הקשה מתבצר בעמדת החוסר והשלילה ובכך אמנם גולש לכלל חוסר משמעות וניהיליזם, לחוסר אמת ולרלטיביזם קיצוני, להשטחת המציאות ולפרגמנטציה שלה . הוא מציע דקונסטרוקציה של הסובייקט, שלילת אחדותו מכול וכול . . . לעומת זאת, הפוסטמודרניזם הרך . . . מתרגם את האין לשוויון, לחירות ואף לזכות .
אל הספר