הפקר זה לא הפקרות

56 איפה הכסף ? ממנו את החבילה . ר׳ ישמעאל שואל את האיש מה שווי הענפים שהוא נושא, ונענה ששווים חצי זוז ( “זוז״ — המטבע הנפוץ ביותר בתקופת חז״ל, נקרא גם בשם “דינר״ ) . ר׳ ישמעאל נותן לאיש חצי זוז . כעת חבילת הענפים היא רכושו של ר׳ ישמעאל, והוא פשוט משאיר אותה במקומה, כלומר מפקיר אותה בשדה . האיש שקיבל את הכסף רואה את ענפי העץ מופקרים, והוא לוקח אותם כהפקר המותר לכול, ומבקש מר׳ ישמעאל שיטעין אותם עליו . שוב מציע לו ר׳ ישמעאל חצי זוז בתמורתם, כדי להימנע מהטעינה . העסקה נעשית, ושוב מפקיר ר׳ ישמעאל את הענפים . כעת עומד ר׳ ישמעאל ורואה שהאיש מתכוון לקחת שוב את הענפים . בשלב הזה מודיע ר׳ ישמעאל לאיש : “לכולי עלמא אפקרנהו, ולך לא אפקרנהו״ . כלומר, ההפקר שעשיתי כאן לחבילת ענפי העץ היא לכל העולם, לכולם, פרט לך . אתה אינך רשאי לקחת מן ההפקר הזה . הגמרא מתחילה לשאול שאלות על ההתנהלות של ר׳ ישמעאל ברבי יוסי . שאלה ראשונה היא, כמובן, איך אפשר להגביל את ההפקר, לאחר שנקבעה ההלכה כבית הלל שהפקר הוא הפקר לכולם . על זה משיבה הגמרא, שאמנם כוונת ר׳ ישמעאל היא הפקרה לכול, אבל ר׳ ישמעאל רצה לשים קץ ל״משחק״ של...  אל הספר