פרק ח – בין מרחבים : הפולמוס היהודי – נוצרי 5 המרוקאי ( לצד קצינים וחיילים פורטוגזיים אחרים ) . לאחר שחרורו מהשבי וחזרתו 6 לביתו, תיאר דה-מנדונסה את תלאות המלחמה ואת ימיו בשבי בפאס . דה-מנדונסה ויתר השבויים נשלחו לרַצות את תקופת מאסרם ברובע היהודי בפאס, דה-מנדונסה הקדיש עמודים אחדים בספרו לתיאור היחס הטוב שקיבלו במלאח . השבויים הפורטוגזיים מהיהודים המקומיים שהיו למעשה צאצאים של מגורשי ספרד : ״הם [ = השבויים הפורטוגזיים ] מצאו מרפא ונחמה, מאחר שהם קיבלו יחס אנושי ביותר מהאדונים שלהם [ = היהודים ] . נוסף על כך הם חשו הקלה הגדולה הודות לשפה 8 דה-מנדונסה אף ציין את אדיבותן של הנשים שבה דיברו היהודים – קסטילינית״ . היהודיות, ״את עדינותן ורחמנותן כלפי השבויים, שהייתי עד להן בהרבה מקרים, ואת 9 העזרה שהושיטו להם בשעות משבר ומחלה״ . השבויים הפורטוגזיים ביקשו לגמול טובה ליהודים שעשו עימם חסד, ובאופן אירוני ביקשו לגאול את נשמותיהם באמצעות פעילות מיסיונרית . דה-מנדונסה תיאר בספרו את הדרשות שנישאו על ידי הכומר ויסנטה דה-פונסה ואת תגובתם החיובית של היהודים : האב פראי ויסנטה דה פונקסיה, איש מסדר המטי...
אל הספר