י. הכנעה–הבדלה–המתקה

8 פרק ה : מיתוק הדינים שבדיבור כלומר, כל תהליך העלאת הניצוץ החבוי בעמקי הקליפות נועד להביא את האדם לדיבור מתקן, דיבור ממותק, שהוא היפוכו של הדיבור שיסודו בדינים שבמחשבה . השלב הראשון בתהליך זה, שלב ההכנעה, הוא זה ש״אינו מדבר רק השכינה״, ובו משתדל המיסטיקן להכניס את עצמו למצב הדומה לזה של הלבנה, כסמל לספירת מלכות, שאין לה אור מעצמה . הוא מכניע לחלוטין את ״עצמו״, כלומר את כוחות האגו המודע שלו, ומתמסר למה שמתרחש סביבו . הוא מוותר על השיפוטיות, על הרגשות ועל המחשבות שעולות במוחו, גם אם הן ״זרות״ ו״רעות״ ( כמו דוד המלך, ש״מחשבותיו עלו לו שלא כהוגן״ ) . אם מדובר על מחשבות שליליות אודות הזולת, הרי שבשלב זה הוא מבין את פעולת ההשלכה שהוא עושה, הוא רואה כיצד הפגם שבזולת אינו אלא פגם החבוי בו עצמו . כעת הוא מתבונן ב״אותיות המחשבה״, במילים הרצות לו במוחו, ומפרק אותן לגורמיהן : הוא מחפש את האל״ף שבהן, את היסוד הקדם-מילולי, את הסמיוטי, את העונג המחיה את הדיבור עוד קודם למשמעו . בנקודה זו הוא עשוי גם להמשיך ולהתבונן באל״ף זו עד כדי איבוד קשר עם המציאות מצד אחד, יחד עם מעבר לקשב מסוג אחר, בו הוא עשוי ...  אל הספר