228 | דנה פאר הם מופתעים כשזה קורה . בדמנציה הדבר מתעתע במיוחד מכיוון שפעמים רבות נעדרים סממנים פיזיים נראים לעין ומובהקים של קושי ומוגבלות . הטיפול בבן משפחה עם דמנציה מתואר לעיתים קרובות כ"קריירה" או כ"מסע", ושני מושגים אלו מנסים לשקף את משך הזמן הארוך ואת תובענות התפקיד . אבל בשונה מקריירה או מסע שבוחרים, התפקיד של מטפל בבן משפחה עם דמנציה נכפה בשל המציאות . אין ספק שטיפול ביקיר עם דמנציה היא משימה קשה המלווה בכאב לב, בצער, בתסכול, בכעס ובעוד מגוון רגשות . איני מתכוונת לייפות או להשחיר את המציאות ביחס לאתגרי הטיפול . גם הספרות המחקרית נוטה לעסוק בקשיים ובאתגרים בטיפול, אך בשנים האחרונות החלה גם להציג היבטים חיוביים בטיפול . במסגרת מחקרים אלו בני משפחה מטפלים מדווחים על : תחושת גאווה ושביעות רצון מהיכולת לטפל חוויה של הבעת אהבה וחיבה השבת תודה על מה שקיבלו בעבר גיוס כוחות ומשאבים שלא באו לידי ביטוי קודם הזדמנויות להתפתחות עצמית וערך עצמי חיובי משמעות בחיים יחסים קרובים יותר עם בני משפחה אחרים הבנה עמוקה יותר לקשיים של אנשים אחרים שיפור ביחסים עם המטופל רגעים מיוחדים של אינטימיות ונחת...
אל הספר