אמנות רחוב כמשאב עירוני

91 עירונית אחת אין פירושו פיתוח אזורי, וזאת משום ש- micro mapping מותיר חורים רבים מדי ולא אחידים ברשת האזורית . מכאן גם הקושי המינהלי לתכנן ולכוון התערבויות במסגרת קיבוצית, לדוגמה, באמצעות מינהלות רובע . בשנים 1995 – 1997 אמנות הרחוב בליסבון זכתה לעדנה, וציורי הקיר הפכו את העיר למוקד משיכה בדומה לערים מלבורן, רוטרדם, פילדלפיה, ניו יורק ושכונת שורדיץ' בלונדון . מקץ עשור חל מהפך באמנות הרחוב : לצד העמקת החקיקה, שהבטיחה הענשה כבדה בגין השחתת רכוש ציבורי, בשנת 2008 הכריזה מועצת העיר על הקמת הגלריה לאמנות עירונית ( Galleria de Arte Urbana – GAU ) , הפועלת באחריותה של המחלקה למורשת תרבות . דינמיקה סותרת זו של הגברת הענישה כנגד אמני הרחוב מחד גיסא, והכלה של אמנותם מאידך גיסא, אגב מיקוד הפעילות האמנותית באזורים מועדפים על העירייה, מלמדת על הבנת הפוטנציאל הגלום באמנות הרחוב בכל הנוגע להתחדשות עירונית ולתרומתה לדימוי העיר, לתיירות ולכלכלה . הענישה, התמיכה באמנים והפיקוח ההדוק על המרחב הציבורי מלמדים שהיוזמה עברה כמעט לגמרי לידי הרשות, והיא יצרה את התנאים לשליטה מרבית במרחבי העיר . GAU החלה לגיי...  אל הספר